כך למדתי לאהוב את הרפובליקה הדומיניקנית

קוראים לי ניסים ואני מת על טיולים. אני ממש לא מתבייש בזה והאמת היא שבכל מה שקשור לנסיעות אני פשוט קוץ בתחת. אני לא נוסע לתורכיה, ליוון או לכל מקום שבו אני עלול להיתקל בקבוצות של ישראלים. אני לא שופט את מי שכן עושה את זה אבל אני פשוט לא בעניין. סנוב כבר אמרתי?

אבל האמת לגבי דעות קדומות היא שבסופו של דבר מגלים שהן פשוט מוטעות. בזמן האחרון הדעות שלי השתנו ואכלתי את הכובע ביחד עם אורז, בננות מטוגנות וכוס צוננת של בירת Presidente. ככה זה כשנוסעים לרפובליקה הדומיניקנית.

לפני שהגעתי לאי כל מה שידעתי הסתכם בשתי מילים: פונטה קאנה. המשמעות היא שמדינה שלמה הסתכמה אצלי בחופים עם מלונות בסגנון הכל כלול, בתי קזינו נוצצים וארוחות בסגנון אכול ככל יכולתך. כמובן שביטלתי כל רעיון לגבי נסיעה למקום כזה, כי מי יכול באמת ליהנות ברשת אמריקאית של בתי מלון עם תיירים שזופים בצבע לובסטר?

כמה שטעיתי. הטיול הראשון באי נערך בחוף הדרום מערבי שלו ואז התחלתי להבין דבר אחד – אני לא ממש שונא את הרפובליקה הדומיניקנית ואולי אפילו אצליח לאהוב את המקום. לפניכם כמה תובנות שצברתי ברפובליקה הדומיניקנית ואני בטוח שהן יעזרו לכם.

איך להגיע לחופים הטובים של האי?

בואו נתחיל עם כמה אמיתות קשות אבל נכונות. התחבורה הציבורית ברפובליקה הדומיניקנית מחפירה ואין כבישים ראשיים ראויים. המשמעות היא שקשה להגיע ממקום למקום, אבל תסמכו עלי שמצאתי פתרון כדי להגיע לחוף הדרום מערבי: לטוס לסנטו דומינגו ושם לשכור רכב. משם זה נסיעה של 2-6 שעות לכל החופים הטובים.

אתרי התיירות האקולוגיים הטובים ביותר באי

אני חושב שהטרנד של החזרה לטבע הוא נחמד, אבל למה לא לעשות את זה בסטייל אם אפשר? וברפובליקה הדומיניקנית אפשר ובגדול, למשל חוף De Las Aguilas במחוז פדרנלס כולל רצועת חוף ענקית עם מים כחולים וצלולים, עצי דקל וערסלים שכמו נלקחו מתמונת פרסומת לחופשה בקריביים.

החוף גובל בפארק הלאומי Jaragua והוא מצויין לצפייה רומנטית בשקיעה. אמנם האוהלים בפארק הקמפינג נראים כמו אוהלים רגילים, אבל בתוכם תיהנו ממיטות, ממקלחות ומשירותים ובמילים אחרות – כל מה שרובינזון קרוזו חלם עליו שנים רק ב-60 דולר ללילה.

אבל חוף De Las Aguilas הוא לא היחידי. החוף הדרום המערבי של הרפובליקה הדומיניקנית מנוקד בחופים מבודדים רבים, למשל חוף Playa San Rafael עם צורת הפרסה או Playa Paraiso – החוף המועדף על המקומיים הודות לשפע המסעדות שבו. ומאחורי כל חוף כמעט תמצאו נחלים ומפלים, כך שתוכלו ליהנות מחוויות במים מתוקים ובמים מלוחים באותה נשימה.

מלונות בוטיק

לאורך החופים האלו לא תמצאו מלונות הכל – כלול תודה לאל, אלא מלונות בוטיק בבעלות משפחתית שיאפשרו לכם להכיר את המקום בצורה אותנטית ואינטימית במיוחד. למשל, Rancho Platon, מתחם של בקתות אירוח מעץ שנמצאות במעבה יערות הגשם של ברהונה.

התקפי החרדה שלי במהלך הנסיעה במעלה הכביש המפותל למקום היו שווים כל רגע. המקום כולל 4 בריכות שחייה עם מגלשת מים באורך 250 מטר, פעילויות כמו רכיבה על סוסים ושיט בנהר ולא פחות חשוב – התמחור פה מתחיל ב-160 דולר ללילה.

ויש את גישת "לחשוב בגדול" כמו בלודג' הטרופי Casa Bonita. המקום נמצא מעל חוף בברהונה לצד הג'ונגל ושימש אמנם בעבר כבית קיץ פרטי, אבל עכשיו זה מפלט יוקרתי שכולם יכולים להינות ממנו בתנאי אחד – שהם יכולים להוציא 280 דולר ללילה שלא בעונת התיירות…

במקום אמנם יש בריכת אינסוף מפנקת במיוחד, אבל אני אהבתי את השביל שחוצה את הנהר לתוך הג'ונג'ל ושמגיע לבריכת שחייה טבעית, פרטית לגמרי. אני ממליץ גם להשכים קום כדי לראות איך השמש עולה פה מתוך הים, כך שכל מה שתעשו בהמשך היום ייצבע בזיכרון המתוק של הזריחה הנדירה.

היין היחידי והכי טוב בקריביים

האיים הקריביים ידועים במשקאות האלכוהוליים שלהם כמו רום, בירה ועוד פעם רום, אבל בדרך כלל יין לא נכלל במשוואה. הסיבה לזה היא שיש רק יקב אחד באזור כולו וכן, הוא נמצא בחוף הדרום מערבי של הרפובליקה הדומיניקנית ויותר מדויק – במחוז Azua ליד סנטו דומינגו לצד מפרץ Ocoa.

במקום הוקם יקב Ocoa Bay Winery במסגרת פרויקט בר-קיימא של שני רופאים עשירים והוא כולל גם מסעדה, מלון בוטיק ובריכת אינסוף שמשקיפה אל הים. אני ממליץ לעצור כאן לפני שאתם חוזרים לקצב המטורף של סנטו דומינגו ובמילים אחרות – לא תצטערו לרגע.

בשורה התחתונה

הייתי אידיוט לגבי הרפובליקה הדומיניקנית ועכשיו אני חושב אחרת לגמרי, למשל שאי אפשר ולא ראוי להגדיר מדינה שלמה ע"פ נקודה תיירותית אחת. למעשה, ככל שאני נמצא יותר ברפובליקה הדומיניקנית אני מבין עד כמה לא ידעתי כלום. אדיוט כבר אמרתי?